הבלוג 

ההצעות שהציעה גיטה איינגר בנוגע לרצפי תנוחות לילדים מכוונים אותי לסגנון התרגול שאני מלמדת מבוגרים והוא יוגה ויניאסה. בשיטה הזו כל התרגול נשזר ברצף דינמי של תנוחות, כמו מעיין ריקוד. אני חושבת שזו דרך נפלאה גם למבוגרים לתרגל יוגה

מטרת התרגול היומיומי היא לפתח אצל הילדים שיגרה של עשייה של תרגילי יוגה שנבחרו במיוחד עבור ילדים ועבור התמודדות עם טראומה תרגול שבונה חוסן פנימי, יציבות, שקט מבפנים ותחושת בטחון. שהוא גם כלי חשוב לחיים

להתמקד בצ'אקרות, או במרכזי האנרגיה, בתוך הגוף היא דרך מרתקת לתרגול יוגה עם ילדים. תשאלו, למה זה חשוב? כשמכירים את המהות של כל מרכז אנרגיה, יש לנו את הכוח לרפא את עצמנו דרך תנוחות היוגה על ידי התמרה (שנוי לטובה). לדוגמה, להפוך כעס לעוצמה מעודנת

אם נלמד ילדים אסאנות סטטיות רבות מדי הם ישתעממו ודעתם תוסח. כך טוענת גיטה איינגר. לכן, המורה, בעת הלימוד, צריך לשלב בתבונה את התנועות הסטטיות עם התנועות הדינמיות והמהירות. תנועות דינמיות מפעילות מפרקים ושרירים שבדרך כלל אינם בשימוש. כך יהפוך גוף נוקשה לרך. הדבר ישמש להכשרת ילדים לאסאנות שאין ביכולתם לעשות בקלות. לתנועות הדינמיות והמהירות יש אפקט גם על המיינד. הן מפיגות את האדישות ומסירות פחדים המונעים תנועה חופשית. הן שוברות את הקשיחות המנטלית ומחדירות בילד אומץ בהדרגה. לעיתים קרובות, בעת תרגול אסאנות סטטיות בשילוב עם תנועות דינמיות, הילד מסוגל לבצע תנועות חדשות. תנועות מהירות אלו מבצעות סוג של "ניקוי מוח" ועושות את הילד רענן.

הבובה שלי – מזיכרונותיה של יעל רוזנר. עיבדה לסיפור: ד"ר עדינה בר-אל. את הסיפור הבובה שלי הכרתי בעקבות המלצה בפייסבוק, ומיד נכבשתי בקסמי הסיפור, עוד לפני שבכלל קראתי אותו. סיפורה של יעל רוזנר, שעובד במיוחד עבר ילדים צעירים, הוא סיפור זיכרונות, שמספר את סיפורה האישי. יעל ואימה נמצאות בגטו וורשה כלואות בחדרון צר ואפל בגטו בוורשה אך בזכות הדימיון והיצירתיות של האם האם, מצליחה להפוך את הסיטואציה לחוויית ילדות מהנה, ומלמדת. הסיפור אינו מציג אירועי אימה, אלא חושף את הילדים לאירועים בחייה של ילדה שנאלצה להיות סגורה במרתף כדי להסתתר מפני הנאצים, לצד התמודדותה בעזרת צעצועים מאולתרים, דימיון, חום ואהבה ועוד.

משחק 'נשף יוגה מסכות' לפורים המטרה: לגלות מהי התנוחה האמיתית מתחת לתחפושת. להיות יציבים ונינוחים בתנוחה עד הסוף, ולא לשכוח מי אנחנו באמת מבפנים! מה רואים מבחוץ ומה נמצא בפנים? המשחק הזה מבוסס על הסיפור המקסים של עודד בורלא 'נשף מסכות'

מעשייה הודית מספרת, שגארודה, הנשר המיתולוגי היפה עף גבוה בשמיים. שתי ציפורים שישבו על האדמה, צפו בגארודה ממריא לשמיים ומרחף בצורה מלכותית בגובה רב. הציפור הצעירה חשה גלי ייאוש עולים בליבה.

מהותה הוא קרקוע, הרגעה וחיבור. זו תנוחת מוצא, ממנה יוצאים אל כל תנוחה, ואליה חוזרים בסוף התנוחה או הרצף. היא הפכה להיות תנוחה מרכזית של היוגה הרגישה לטראומה

כשהתחלתי לתרגל יוגה חשבתי שזה בלתי אפשרי לזכור ולהגיד את השמות הארוכים והמסובכים של כל תנוחה. המורה שלי הסבירה שהשמות הם בסנסקריט וחשוב להגות ולבטא במדויק את שם התנוחה לפני שמבצעים אותה. בהתחלה זה נראה בלתי אפשרי אבל התרגלתי ואפילו הצלחתי לזכור בעל פה שיר בסנסקריט. סנסקריט היא שפה עתיקה מאוד, בת כמה אלפי שנים. זו השפה הקלאסית של הוד