תרגול יוגה באמנות ויצירה

ילדים (וגם מבוגרים) הסובלים מליקויי למידה, לוקים פעמים רבות בדימוי גוף פגום. הליקוי מפריע לילד לזהות את עצמו בראי ובתמונות, להכיר את אברי גופו ותפקידם ולו חוסר תחושה של הקבלת אברי הגוף הזוגיים. 

תרגול יוגה לאורך זמן חשוב מאוד ותורם רבות  לשיפור הדמוי הגופני, אבל תרגול גופני אינו מספיק. 

בתרגול היוגה הגופני עצמו יש צורך בהגברת תשומת הלב לתחושת הגוף של הילד, ביחס לעצמו ולמרחב סביבו. חשוב ללמד שמות האיברים ותפקידיהם, באמצעות ליווי מילולי וגם על ידי מגע. חשוב לתרגל תנוחות כמו הר ועץ, קשת בענן, כלב וכל תנוחות היוגה שמפתחות יציבה ושיווי משקל.  

אימון בתנוחות הפוכות כמו כלב, עמידת ידיים ועמידת אמות (טווס) משפרות את יכולת ההתמצאות המרחבית, את תחושת הגוף במרחב.

דרך נוספת וחשובה, היא, שילובם של תרגילי מיינדפולנס והפניית תשומת לב למצבי גוף, תוך כדי הפעלת הגוף בתנוחות שונות בליווי מילולי: עמידה, ישיבה, שכיבה והליכה משפרים מאוד את יכולת הריכוז והשליטה בגוף בתנועה.

 את הפעילות הגופנית חשוב מאד להשלים דרך יצירה בחומר, למשל, ציור. 

הילד בישיבה על הרצפה, דרך דפי צביעה של התנוחות כפי שהן מודגמות על ידי ילדים ולא על ידי מבוגר, תוך כדי זיהוי איברים ותפקידיהם. 

אפשר להשתמש בצבעי אצבעות ולעשות הדפסים של כפות הרגלים והידיים בתנוחות היוגה השונות, דבר זה יעצים את תחושות הגוף והחיבור לגוף, יתרום רבות לתחושה של גוף השלם וישפר את הדמוי הגופני. 

דרך נוספת, מאתגרת,  היא לבקש מהילדים ליצור בפלסטלינה את תנוחות הגוף. 

זה דורש מהילדים הבנה עמוקה מבפנים של הגוף ואיבריו, וילד שמסוגל ליצור בשלמות את התנוחה בלי להסתכל על תמונה, הוא ילד שהפנים את מיקום האיברים ותפקידם. זהו תהליך ואתגר לא פשוט אך משהשלים אותו הילד, ניתן לומר שהוא אינו חווה ניתוקים וחוסר חיבור גופני במפנים, זה יתרום לו לתחושת שלמות הגוף וישפר את דמוי הגוף והביטחון העצמי.

התמונות שכאן, הן מתוך שיעורי היוגה שלי עם הילדות, תראו איזה יופי של השקעה ויצירתיות.