גורו פורנימה: למי אנחנו אומרים תודה בסוף שיעור יוגה?

אמירת תודה היא חלק מטקס הסיום של כל שיעור יוגה שאני מלמדת. גם כשאני תלמידה וגם כשאני מורה.

לפעמים אני שואלת את הילדים: למי אנחנו אומרים תודה?

התלמידים אומרים תודה למורה.
המורה אומרת תודה לתלמידים.
ויחד אנחנו מודים גם למורים שלנו, ולמורים של המורים שלנו.

הטקס הקטן הזה בסוף השיעור מספר משהו גדול על היוגה: אנחנו לא מתחילים את הדרך מאפס. אנחנו חלק ממסורת עתיקה בת למעלה מ 2000 שנה. מישהו לימד אותנו, והוא למד ממישהו אחר. הידע עובר מאדם לאדם, וכל דור מקבל אותו, מתרגל אותו ומעביר אותו הלאה.

גורו פורנימה – יום של הוקרה למורים

גורו פורנימה הוא יום במסורת ההודית המוקדש להוקרת המורים והדרך שקיבלנו מהם. הוא חל ביום הירח המלא בחודש ההודי אשאדהה, בדרך כלל ביוני או ביולי.

במסורת היוגה, הקשר בין מורה לתלמיד הוא הציר המרכזי שעליו נשענת המשכיות הידע. היוגה לא עברה במשך הדורות רק באמצעות טקסטים. היא נלמדה דרך מפגש עם מורה דרך אימון שהמורה מעודד אותנו לתרגל בהתמדה לאורך זמן ומעניק לנו מהניסיון האישי שלו ומהדרך בה אנו צועדים יחד.

המורה אינו רק מי שיודע יותר תנוחות. מורה משמעותי יכול לעזור לילד לראות משהו בעצמו , בגוף, בתחושות,  בדרך שבה אנחנו חושבים או בדרך שבה אנחנו מתייחסים לעצמנו ולאחרים.



קרישנמצ'ריה – מורה של מורים

אחת הדמויות המעניינות והמרכזיות בהתפתחות היוגה המערבית המודרנית היא טירומלאי קרישנמצ'ריה.

בין תלמידיו היו אנשים שהפכו בעצמם למורים בעלי השפעה עצומה על היוגה במאה ה־20, ובהם ב.ק.ס. איינגאר, ק. פטאבהי ג'ויס ואינדרה דווי. בנו, ט.ק.וו. דסיקאצ'אר, למד ממנו במשך שנים והפך לאחד ממשיכי דרכו הבולטים.

אבל קרישנמצ'ריה היה מורה גם בתוך משפחתו. היוגה הייתה חלק מחיי הבית, והוא לימד את ילדיו, ובהם גם בנותיו.

בעיני יש יש משהו מרגש ומיוחד בתמונה של אב המלמד את בנותיו יוגה בשנות ה 30 של המאה הקודמת. הוא היה החלוץ בהוראת יוגה לילדים!   שמסורת אינה מתקיימת רק סטודיו  לתרגול או בין מורה מפורסם לתלמידיו. לפעמים היא עוברת דווקא ברגעים היומיומיים: הורה מתרגל וילד מתבונן בו, מנסה, מחקה, שואל, משחק  ולאט לאט הוא לומד מתוך חיקוי והתבוננות.

לחצו על התמונה או על הקישור וצפו בסרטון מקסים שבו הבנות מתרגלות יוגה בבית לבד ועם אביהן

https://youtu.be/CNlb6amgbsU?si=i_xfKUnubQQlgepZ