תרגילי יוגה פשוטים ויעילים לריכוז ולשקט בכיתה
4 תרגילי יוגה פשוטים ויעילים לריכוז ולשקט בכיתה
"ילדים נרגעים בקלות אם נותנים להם כלים מתאימים" גיטה איינגר
פעם, כשהייתי מורה בתחילת דרכה, שאלתי את הילדים בשיעור יוגה:
"למה אתם מדברים כל כך הרבה?"
"כי אנחנו ילדים", ענתה לי ילדה ג'ינג'ית ונבונה.
זה משפט שאני לא שוכחת עד היום. ואז הבנתי: במקום לבקש מהילדים להיות בשקט, אנחנו נותנים להם סיבה להקשיב.
איך עוצרים לרגע את כל הרעש ומחזירים את הילדים לכאן ולעכשיו?
לפעמים יש רגעים בכיתה שבהם נדמה שהקשב התפזר לכל הכיוונים.
ילד אחד מדבר, מישהי קמה לשירותים, שניים מתחילים לצחוק, ומישהו בכלל מסתכל דרך החלון.
אפשר לבקש שוב: "שקט, בבקשה".
ואפשר גם לעמוד בשקט ולחכות שיהיה שקט...
מניסיוני, זה לא ממש עוזר 😊
ואפשר לנסות משהו אחר.
לעצור לרגע, להכניס תנועה, צליל או התבוננות – ולתת לילדים דרך פשוטה לאסוף את עצמם מחדש.
הנה 4 תרגילים קצרים שאני אוהבת במיוחד. הם מתאימים לכיתה, לגן או לכל פעילות עם ילדים, ולא דורשים הכנה מיוחדת.
מס 1: אצבע לאצבע (מודרות)
מבקשים מהילדים להצמיד אגודל ימין לאגודל שמאל, אחר כך לאצבעות הבאות, ולאט־לאט לעבור על כל האצבעות.
בסיום מניחים את האגודלים על בית החזה.
שואפים, ובזמן הנשיפה אומרים "שלום" או מסיימים בצליל OM.
התנועה החוזרת והקצב האיטי עוזרים לילדים להתמקד בפעולה אחת פשוטה ולהוריד קצת את הקצב.
למה זה עובד? ביוגה זה תרגול של מודרה. תרגול מודרה למשך כמה דקות, יחד עם נשימה מודעת, יכול לשנות את מצב התודעה, לאזן מערכות פנימיות ולהחזיר תחושת שליטה פנימית. ממליצה ...
עקוב אחרי הצליל
אני מרימה את היד למעלה, כשהיא ישרה.
באופן טבעי, הילדים מיד מרימים גם הם את היד.
אני מנגנת בקערה טיבטית, שמשמיעה צליל מיוחד ומרגיע, ומתחילים להוריד את היד לאט־לאט.
והילדים מקשיבים.
עד מתי אפשר לשמוע את הצליל?
לא צריך לדבר.
לא צריך לבקש שקט.
פשוט מקשיבים עד שהצליל נעלם.
יש משהו מאוד יפה ברגע הזה: במקום לבקש מהילדים להיות בשקט, אנחנו נותנים להם סיבה להקשיב. בעולם רועש, מהיר ומלא מסכים, אנחנו מחפשים שקט אמיתי.
כזה שמורגש מבפנים.
קערה טיבטית לא מוסיפה עוד גירוי.
היא מורידה.
וזו בדיוק העוצמה שלה.
איך פועלות קערות טיבטיות?
כאשר מקישים על קערה טיבטית או מסובבים מקל עץ סביב שפתה, נוצר צליל מתמשך ורוטט.
הצליל הזה מתפשט באוויר ויוצר ויברציה עדינה שמורגשת בגוף.
מאחר והגוף שלנו מורכב ברובו ממים, רטט וצליל יכולים להשפיע על מערכת העצבים ולעודד האטה טבעית של קצב פנימי. הצליל אינו חד או דרמטי, הוא עמוק, רציף ועוטף.
ריכוז בנקודה
לפעמים כדי להחזיר את הריכוז לא צריך יותר מנקודה שחורה אחת.
אפשר להכין עם הילדים דף: לקפל אותו לרבעים, לפתוח, ובמרכז לצייר נקודה ולצבוע אותה בשחור.
אפשר גם להשתמש במטבע של 10 אגורות או בפקק של בקבוק מים ולצייר סביבו נקודה.
כל ילד מניח את הדף עם הנקודה על השולחן ומתבקש להתבונן בה.
רק להתבונן.
לכמה רגעים לא צריך לעשות שום דבר אחר.
ואפשר להוסיף משחק קטן: לבקש מהילדים לספור כמה פעמים הם מצמצו. זה כבר הופך את ההתבוננות למשהו ממש מוחשי.
אחר כך אפשר לשאול:
הצלחתם להישאר עם המבט על הנקודה?
כמה פעמים מצמצתם? למי ירדו דמעות?
מה קרה למחשבות שלכם בזמן שהסתכלתם?
זה תרגיל פשוט בריכוז, אבל יש בו משהו עמוק יותר: הילדים מתרגלים את היכולת לבחור במה להתמקד.
תנוחת העץ
עומדים בתנוחת העץ.
רגל אחת על הרצפה, והרגל השנייה מונחת במקום שנוח לילד – על כף הרגל או על הירך.
עכשיו מבקשים למצוא נקודה רחוקה ולהתבונן בה.
לא להוריד את המבט.
לאט־לאט מנסים להישאר יציבים.
וכמובן – מותר ליפול.
מנסים שוב.
הילדים מגלים בעצמם משהו מעניין: כשאני ממקד את המבט בנקודה אחת, גם הגוף מצליח להתארגן סביבה.
הנשימה משתנה, שיווי המשקל משתפר, והקשב נאסף.
למה זה עובד כל כך טוב?
אותי זה מדהים עד כמה היוגים היו חכמים כבר לפני אלפי שנים והכירו את נפש האדם.
כי ילדים לא תמיד יכולים פשוט "להחליט להתרכז".
הם צריכים לחוות את הריכוז דרך הגוף ובדרך משחקית וחוויתית. לא מצייתנות עיוורת
צליל, מבט, תנועה ושיווי משקל הם דרכים פשוטות להפנות את הקשב פנימה – בלי הרצאה ובלי מאבק.
ולפעמים מספיקות שתי דקות כאלה כדי שכל האווירה בחדר תשתנה.
לעוד משחקי יוגה לילדים לחצי כאן
