ים - יבשה בארץ היוגה: קופצים לצפרדע!

המשחק הפשוט שילדים מאוד אוהבים

כשאנחנו חושבים על רצפת האגן, אנחנו בדרך כלל חושבים על מבוגרים. אבל רצפת האגן היא חלק חשוב מהגוף כבר בילדות והיא משתתפת ביציבה, בתנועה, בנשימה ובשליטה על הסוגרים.

החדשות הטובות הן שילדים לא צריכים "לעשות תרגילים לרצפת האגן". הם יכולים לפגוש את האזור הזה בדרך שמתאימה להם הרבה יותר: דרך משחק ותנועה.

מהי בעצם רצפת האגן?

רצפת האגן היא מערכת של שרירים ורקמות הנמצאת בבסיס האגן. אפשר לדמיין אותה כמעין ערסל שתומך באיברים הנמצאים מעליו.

השרירים האלה אינם עובדים לבד. הם פועלים כחלק ממערכת הכוללת גם את שרירי הבטן והגב ואת הסרעפת, ומשתתפים בייצוב הגוף, בנשימה ובתפקוד תקין של השלפוחית והמעיים.

אצל ילדים, כמו אצל מבוגרים, חשוב לא רק לדעת להפעיל שרירים אלא גם לתאם בין הפעלה להרפיה. לכן המטרה בתרגול יוגה לילדים אינה ללמד אותם לכווץ את רצפת האגן באופן יזום, אלא לאפשר לגוף לפתח תנועה, יציבות ומודעות באופן טבעי.

ומה לצפרדע ולכל זה?

תנוחת הצפרדע מזמינה את הילד לרדת אל האדמה: לכופף ברכיים, להנמיך את האגן, לפתוח את הירכיים, להתייצב, לפתח בשיווי משקל ולפעמים גם לזנק משם כמו צפרדע שראתה זבוב והיא מנתרת לתפוס אותו!

בכריעה ובמעברים שבין כריעה, קפיצה, נחיתה וקימה עובדים יחד שרירי הרגליים, האגן והגו. הילד מתרגל שיווי משקל, קואורדינציה, תנועתיות של הירכיים וארגון של הגוף מול כוח הכבידה.

כלומר, במקום לומר לילד "עכשיו נעבוד על רצפת האגן", אנחנו נותנים לו לנוע כמו צפרדע.

ים–יבשה הופך למשחק יוגה

אפשר לקחת את משחק הילדות המוכר "ים–יבשה" ולהוסיף לו טוויסט קטן.

מסמנים שני אזורים ים למשל המזרון או השטיח הם היבשה והרצפה בשאר החלל היא הים. כשהמנחה קוראת "ים!" הילדים קופצים בחדר וכשהיא קוראת "יבשה!" הם קופצים למזרון. אלא שהפעם, נקודת המוצא היא צפרדע -  הופכים לרגע לצפרדעים: יורדים לכריעה, מתייצבים מנתרים נוחתים. ומחכים לקריאה הבאה.

אפשר לשנות את הקצב, לבלבל בכוונה, לקפוץ קדימה ואחורה או לעצור לכמה שניות בתנוחה ולנשום.

מאחורי המשחק הפשוט הזה מסתתר תרגול עשיר: קפיצה ונחיתה, שינויי גובה, שיווי משקל, קואורדינציה, חיזוק הרגליים והגו ומודעות לאזור האגן.

והילדים? מבחינתם הם פשוט משחקים ונהנים קופצים ומתנרים ממש כמו שילדים אוהבים.

למה זה חשוב בילדות?

ילדים לומדים את הגוף שלהם דרך תנועה. כשהם מטפסים, זוחלים, מתכופפים, קופצים, מסתובבים ומתייצבים, מערכת העצבים מקבלת שוב ושוב מידע על מיקום הגוף במרחב ועל מידת הכוח הדרושה לכל פעולה.

תרגול מגוון יכול לתרום ליציבה, לקואורדינציה ולמודעות גופנית. רצפת האגן היא חלק מהמערכת הזאת, ולכן כדאי לחשוב עליה לא כעל שריר שצריך "לחזק" בנפרד, אלא כחלק מגוף שלם שנע, נושם ומתארגן. החיבור לאדמה דרך כפות הרגליים חשוב מאד וילדים שהולכים הליכת "יונה" ימצאו בה רפוי.

חשוב גם לזכור: רצפת אגן בריאה אינה רק רצפת אגן חזקה. היא צריכה לדעת להתכווץ כשצריך וגם להרפות כשצריך. לכן אצל ילדים אין צורך לבצע תרגילי כיווץ יזומים ללא סיבה או הדרכה מקצועית.

בתמונה: אדיטי מצפון הודו מדגימה את תנוחת הצפרדע

ומה אומרת היוגה? מולאדהרה – הבסיס

לצד ההסתכלות האנטומית, ליוגה יש שפה אחרת לתיאור הגוף.

במסורת היוגה, מולאדהרה – הצ'אקרה הראשונה, מזוהה עם אזור בסיס הגוף ועם איכויות של קרקוע, יציבות וביטחון.

הדימוי יפה במיוחד כשעובדים עם ילדים: לפני שאנחנו רוצים לגדול כלפי מעלה, אנחנו זקוקים לשורשים, חשוב להרגיש את הכוח שנובע מהאדמה שמסמלת בטחון פיזי נפשי : 'אמא אדמה'.

תנוחות נמוכות ויציבות, מגע של כפות הרגליים בקרקע, כריעה, נשימה ותשומת לב לגוף יכולות להפוך את הרעיון המופשט של "קרקוע" לחוויה שהילד יכול להרגיש בגופו.

אין צורך להסביר לילדים על צ'אקרות. אפשר פשוט לשאול:

האם אתם מרגישים את כפות הרגליים על הרצפה?

האם אתם יכולים להיות צפרדע חזקה ויציבה בלי לזוז?

ועכשיו — מי מוכן לזנק?

ביוגה לילדים הגוף לומד דרך משחק

זה אחד הדברים היפים ביוגה לילדים: אין צורך להפריד בין משחק לבין תרגול.

משחק פשוט כמו ים–יבשה יכול להפוך לתרגול של קפיצה ונחיתה, שיווי משקל, נשימה, יציבות ומודעות לגוף. תנוחת הצפרדע יכולה להיות גם חיה מצחיקה, גם אתגר מוטורי וגם הזדמנות להרגיש את הגוף קרוב לאדמה.

וכשהילד נהנה, הוא רוצה לעשות זאת שוב.

מתוך עבודה של שנים עם ילדים, אני יודעת שבתוך המשחק נמצאת הלמידה העמוקה ביותר לא רק לדעת איך לבצע תנוחה, אלא להכיר את הגוף מבפנים.

איך משחקים?

ניקח את משחק הילדות המוכר "ים–יבשה" ונוסיף לו טוויסט קטן.

1. מסמנים שני אזורים ים למשל המזרון או השטיח הם היבשה והרצפה בשאר החלל היא הים.

2. כשהמנחה קוראת "ים!" הילדים קופצים בחדר וכשהיא קוראת "יבשה!" הם קופצים למזרון.

3. אלא שהפעם, נקודת המוצא היא צפרדע -  הופכים לרגע לצפרדעים: יורדים לכריעה, מתייצבים מנתרים נוחתים. ומחכים לקריאה הבאה.

בהצלחה! אסנת