שתי ציפורים | מעשייה הודית

מעשייה הודית מספרת, שגארודה, הנשר המיתולוגי היפה עף גבוה בשמיים. 
שתי ציפורים שישבו על האדמה, צפו בגארודה ממריא לשמיים ומרחף בצורה מלכותית בגובה רב. 
הציפור הצעירה חשה גלי ייאוש עולים בליבה.

"מה התועלת בלעוף בכלל", אמרה לציפור השנייה. "אם אנחנו עפות וטסות אנחנו צריכות לטוס כמו הגארודה. 
אם אנחנו לא יכולות עדיף לשרוף את הכנפיים שלנו. אני לא מתכוונת לטוס בכלל מכאן ואילך." 
הציפור המבוגרת השיבה: "אחותי, זו לא הגישה הנכונה. גם לנו יש כנפיים. ואנחנו יכולות לעוף.

אל לנו להיכנע לייאוש. נברך על האפשרות לעשות כמיטב יכולתנו. יש בזה המון יופי". אמרה

הציפור המבוגרת ועפה משם. 
הציפור הצעירה לא התגברה על הדכדוך, ונשארה על האדמה מיואשת.

לא עברה לה שעה קלה, והצייד האכזר הגיע. כאשר הגיע הצייד, הציפור נשארה על האדמה וחששה לעוף,

ולכן הצייד הוא תפס אותה בקלי קלות.

המורה היוגי הגדול, סוואמי שיבננדה מסביר:
"כולנו ניחנו בכמה תכונות טובות וכמה כישרונות. החוכמה טמונה בכך שנשתמש בהן ונכיר אותן, ככל שנוכל.
אם לא נעשה זאת, אומר סוואמי שיבננדה, "סביר להניח שתיפול טרף לטאמאס ותשקע נמוך יותר באוקיינוס ​​סמסרה".

או בעברית, אם לא נכיר בכישרוננו ובייחוד שלנו, ונביא אותו בגאווה לעולם, נהיה מדוכדכים ואבודים.