'איה פלוטו' – כיף לתרגל יוגה עם פלוטו הכלבלב

'איה פלוטו', הוא ספרה הידוע והאהוב של לאה גולדברג, שיצא לאור בשנת 1955. 

איך זה קשור ליוגה עם ילדים? לאחר שתתרגלו יוגה עם פלוטו הכלבלב,  אני מזמינה אתכם  לקרוא בהמשך הדף, את מה שכתבתי על הקשר בין הספר 'איה פלוטו' לדרך יוגה ובפרט יוגה לילדים. אני מקווה שזה יעורר אתכם למחשבה על הגישה שלנו  כמורים ליוגה לילדים וכיצד אנחנו יכולים להביא לשינוי דרך היוגה.

yoga4kids  

תרגול יוגה דרך סיפור הוא הזדמנות נפלאה להנות גם מתנועה וגם מהקשבה, ולהנות משעת איכות עם הילדים.   בתחילה יש ללמד את הילדים את תרגילי היוגה: כלב, צפרדע דג, פרפר, ופרה. לשם כך השתמשו בקלפי היוגה לילדים, או בתמונות שלמטה.

א. בשלב ראשון הראו לילדים את הציורים ובקשו מהם להמציא בעצמם את התנועה. איך עושים עם הגוף צפרדע? דג? כלב? 

ב. בשלב שני , הדגימו להם את התנועות, או הציגו את הקלף המתאים ,וספרו להם שכך היוגים הקדומים המציאו, שמרו על  חופש הביטוי לבטא את עצמם ואל תכפו עליהם את התנועות המסורתיות. זה צריך לבוא מהם, מבפנים. ככל שיתבגרו ישאפו לבצע את התרגילים באופן מסורתי, לא כדאי להקדים לכפות עליהם תהליך זה.

ג. כעת, לאחר שהילדים מכירים היטב את התרגילים אפשר לשלב בין הסיפור לתרגול. בכל פעם שבספר מופיע 'כלב' הילדים מבצעים את תנוחת הכלב, וכן הלאה לגבי הצפרדע, הדג, הפרפר, את תרגיל הסוס אתם מוזמנים להמציא עם הילדים.

aye pluto

 מה הקשר בין  'איה פלוטו' לעולם היוגה עם ילדים:

 הדברים שכתבתי למטה, שואפים לחקור ולבדוק מהי  הגישה או תפיסת הילדות (מגוננת? מחנכת? מעצימה?) שבה אוחזים מחברי הספר 'איה פלוטו' , (ומאפיינים או שלא) את תפיסת הילדות בשנות החמישים, זמן כתיבת הסיפור, וזאת בזיקה  למאמר מרתק של ראייה  פוסט מודרנית את ספרות ילדים, של פרי נודלמן, חוקר ספרות ילדים מבריק. (נודלמן, (2014 [1992]): 34-21.)

כל מי שמתרגל יוגה במסירות ולאורך זמן, יודע שתרגול יוגה  מביא לשינוי בחיינו , ולא רק ברמה הגופנית והרגשית. יכולת הקשב שלנו לעצמנו מתפתחת. ב'יוגה סוטרה' של פטנג'לי, נאמר ש: "יוגה היא הגבלת או רתימת תנודות התודעה, אז שרוי הרואה בצורתו שלו". כלומר, דרך השקטת המחשבות והרגשות משהו נוסף יכול להתגלות בפנינו. יש כאלה שיאמרו אינטואיציה, תבונה, מבט רחב ובהירות, העצמת היכולות האישיות ועוד.

כמורה ליוגה לילדים למעלה מעשור, וכמתרגלת יוגה ומדיטציה קרוב לעשרים שנה, תהיתי וחקרתי לאורך שנים,  האם וכיצד אנחנו יכולים להביא לשינוי כזה אצל הילדים? מהי  מהותו של  השנוי הזה?בביקור האחרון שלי בהודו לפני מספר חודשים פגשתי במורה הודי שהסביר לי בחיוך ובכמה משפטים שההבדל בין יוגה למבוגרי ליוגה לילדים דומה להבדל בין הודו לאירופה. בהודו יש חשיבות רבה ללב פתוח, לשמחה ולצבעוניות ופחות על טכניקה דיוק ושיטתיות. המטרה של תרגול יוגה בעיני, היא לאפשר לילדים לחוות את עצמם ללא שיפוט וביקורתיות, וללא שיטה או דיוק. להביע את עצמם בחופשיות גם אם זה אומר שהם משתוללים פרועים ומרעישים. כך יחקרו את עצמם בטבעיות ויכירו את עצמם (העצמי שלהם) שלפעמים הוא גם פראי ושובב, חושני ושובב. חשוב גם לדעת לאסוף ולרתום את עצמם חזרה למקום של שקט. על המבוגר, המורה ההורה חשוב לאפשר בבטחון ואמון תהליך זה, ולא לכפות על הילד רק סדר ומשמעת. 

 בחרתי להדגים לכם דרך 'איה פלוטו' הסיפור הקלסי שכולנו אוהבים, כיצד ספרות הילדים, שנתפסת כתוצר תרבותי הנקבע על ידי האופן שבו מוגדרים הילד, צרכיו, יכולותיו ואחריותו של המבוגר כלפיו, משמרת ומקבעת תפיסה מגוננת על פיה תפקיד המבוגר לחנך את הילד וללמד אותו על העולם. 

אקצר ואומר, שתפיסת הילדות של  המספרת ולאה גולדברג, לדעתי, היא גישה מחנכת הרואה במבוגר עליון, והיא משדרת לילד שזה ממש  לא כדאי להיות חופשי משוחרר וללא השגחת מבוגר. זה עלול לתסכל ולהכאיב לחקור את העולם באופן עצמאי. גישה, שלדעתי כמורה ליוגה לילדים, נוגדת את רוח שעורי היוגה עם הילדים בהם מאפשר המורה לילדים לחקור ולהכיר את גופם ואת עצמם באופן חופשי שמעצים את הטבע המיוחד של כל אחד.

פרי נודלמן, במאמרו "האחר: אוריינטליזם, קולוניאליזם וספרות ילדים".  יוצא מתוך השוואה בין הילדות לאוריינטליזם, ושואל מושגים מאדוארד סעיד. סעיד טבע את מושג 'פוסט אוריינטליזם', שאומר שהתפיסה של המזרח כנחות ופרימיטיבי מוטמעת בתרבות המערב. באופן כזה שיתאים לצרכי המערב ויאפשר למערב להמשיך ולשלוט באוריינט. המערב מצייר את המזרח כנחות, פרימיטיבי, זקוק להנחיה ולליווי,  ולתמיכה של המערב, משרת את רצונה של קבוצת הכוח (מערב) לשלוט ולהשליט את האידיאולוגיה שלה על השונה והאחר. באותו אופן אפשר לתאר את יחסי מבוגר ילד.

א.היחסים בין מבוגרים לילד הם יחסי כוח כמו  מיעוט לרוב. הילד בתפקיד המיעוט הנחות והנשלט על ידי המבוגר בעל הכוח השולט. למבוגר יש אינטרס להנציח את המצב הזה. 

ב. המבוגרים מבטאים את הילדות דרך דימויי ילדות, שנובעים מתוך הצרכים של המבוגרים לראות את עצמם כאחראיים, חכמים ובעלי ערך. מנקודת מבט אל השונה האחר,  שבה הילד בתפקיד האחר, הוא חמוד, אינטואיטיבי יותר מהגיוני, יצירתי יותר ממעשי. המבוגר נמצא במרכז והוא מעוניין להמשיך ולשלוט בילד בנוחיות. המבוגר מעצב את דימויי הילד ממקום של צורך שליטה.

ג. הפחד של המבוגר מחוסר שליטה, הפחד מהשונה וראיית השונה כניגוד ואיום: הילד מפחיד את המבוגר כי הוא נתפס בעיניו כשונה וכמנוגד לו. נוח למבוגר לראות בו נחות ממנו. המבוגר מתמקד במה הילד חלש ממנו. המבוגר נתפס בעיני עצמו כבשל הגיוני צייתן ומסודר ואילו הילד הוא מנוגד לו: לא רציונלי, לא צייתן, לא בשל ולא בוגר, חסר סדר משלו, וחסר שליטה. לפיכך על המבוגר להכתיב לו את צורות ההתנהגות הנוחה לו, צורת התנהגות של מבוגר, המבוגר שואף שהילדים יהיו פחות ילדים לטובתו.הפחד מהשונה מהפראי מחוסר שליטה של המבוגר מעצמו באה לידי ביטוי ביחס שלו לילדים.

ד. המבוגר משדר לילד שהוא חלש ותלוי ואין לו ברירה אלא לציית למבוגר, שמלמד אותו להיות ילד. אין לילד את הכוח לעשות את הדברים אחרת. ילד לא יכול ללמוד מעצמו. אלא מהספרים. זה משמר את הילד במקום חלש כי הידע אצל המבוגר. 

ה. ספרות ילדים היא מוצר אידיאולוגי שמטרתו לסייע לקבוצת הכוח (המבוגרים) לשמר אמונות ותופעות שנוחות לה. תבסס את הילדות כמו שכותביה המבוגרים רוצים לראות. ספרות ילדים שהיא כלי מאוד חשוב במשחק זה ושמטרתה תיווך של דימויי ילדות לילדים, תציג ילד כנוח, פסיבי, צייתן וכך יהיה קל יותר לחנך אותו והבית הוא המקום הבטוח עבורו. ספרות הילדים היא מוצר אידיאולוגי שמסייע למבוגרים לשלוט בילדים. ומנחיל להם אמונות ותפיסות. המבוגר מלמדים את הילד איך להיות מבוגר. הספרות יודעת איך הילדות צריכה להראות היא גם זו מעצבת זיכרונות ילדות כחיוביים. דרך הספרות הילדים לומדים מה מצפים מהם המבוגרים והופכים להיות  מה שהמבוגרים מצפים מהם. נוצר פה מצב של נבואה שמגשימה את עצמה. למשל, ילד לא יכול התרכז. ניתן לילדים לקרוא ספרים קצרים וקלים, וכך אנו מוכיחים ומנציחים את העובדה שילדים לא יכולים להתמודד עם ספרים ארוכים ומסובכים. היחס לילדות הוא יחס של הכללה ולא אינדיבידואל.

יחסי מבוגר ילד הם כמו יחסי כוח בין שולט לנשלט.

"פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו". כלב הוא חיה נשלטת מבויתת, שלה תכונות של נאמנות, פלוטו גר במקום בקבוץ (שיויון?). לפלוטו משמעות של  ילד, "כלבלב" הסיומת מקטינה כבר בהצגת הגיבור הראשי. " יש לו הכל: מרק ועצם." כלבלב לא צריך יותר מזה אין לו צרכים אחרים על פי דעת המספרת. הספור בחריזה פשוטה והאיור הפשוט והתמימים מאוד ומנציחים את ההנחה של הכותבת שילדים צריכם לקרוא טקסטים פשוטים וקצרים. בתמונה הראשונה רואים שפלוטו קשור בחבל לעץ בתוך מתחם, והוא נושא עיניו לשמיים. יש מישהו ששולט בכלב, מישהו קשר אותו מישהו לנוחיותו. הכלבלב מביט לשמים, האומנם טוב לו ככה?

על פי טענת נודלמן, המבוגרים מבטאים את צרכי הילדות מתוך צרכים שלהם לראות עצמם כעליונים כאחראיים, נבונים, שקולים ובעלי ידע.

אבל- לפלוטו נמאס. באימפולסיביות, כמו ילד, ללא תכנון ידע או מחשבה,  "קרע את החבל ונובח הב הב קופץ מהר ונושא את רגליו. הוא רץ בדרך, רץ בשדות". מעשה  לא מתוכנן, לא נשלט ופראי וילדותי.  הכלבלב המבוית מפעיל כוח וקורע את החבל, משמיע קול, נובח, קופץ ורץ. הוא לא הילד הצייתן. "את מי הוא יפגוש? מעניין מאוד." במקום זה נראה שהמספרת בניגוד לטענת נודלמן, מזדהה ומיטיבה לבטא את תחושת הכלבלב, הילד,  שיש לו כוח לצאת לחופשי. האומנם?

על פי נודלמן, המבוגר שואף שהילדים יהיו פחות ילדים לטובתו. הפחד מהשונה מהפראי מחוסר שליטה של המבוגר באה לידי ביטוי ביחס שלו לילדים. פלוטו, המסמן את הילד שעשה מעשה אימפולסיבי, לא מרוסן, קופצני, האם כדאי להתנהג באופן כזה? כנראה שעל פי הטענה שהמבוגרים מבטאים את צרכי הילדות ורוצים לראות עצמם כעליונים נונים ושקולים, מעשה זה לא היה כדאי. נמשיך ונבדוק את עמדת המספרת. מסדרת מפגשים של פלוטו עם המציאות שבחוץ בה הוא מתמודד איתה בחוסר הצלחה.

פלוטו פוגש בצפרדע. אבל אינו ידע לתקשר איתה. הצפרדע מדברת בשפתה וקופצת לבריכה ונעלמת לו. פלוטו שרוי במבוכה. מבוכה נתפסת כחולשה וחוסר שליטה כמו ילד, לעומת בטחון ושליטה של בעל הידע המבוגר, כטענתו של נודלמן. במפגש הבא, פלוטו לא מבין מדוע מביטות בו עיניים של כלב מהמים. אינו מבין השתקפות מהי? אין ספק שהכלבלב תמים וחסר ידע. ואז הוא בוחר בפעולה לא מחושבת מלמדת על חוסר ידע הבנה וכלים להתמודד עם העולם. הוא קופץ למים ונרטב! בתמונה אפשר לראות מבט עצוב והמום וכואב. הדג מלמד ומחנך אותו בטון בוגר "ידידי היקר"  ש"כלבים במים זה לא טוב". אכן, לא כואב ולא נעים לפעול ממקום אימפולסיבי ולא מחושב, כן באה לידי ביטוי טענתו של נודלמן אצל גולדברג, שיותר נעים ונוח לילד להיות מלומד ואחראי.

טענה: המבוגר משדר לילד שהוא חלש ותלוי ואין לו ברירה אלא לציית למבוגר: לא כדאי לקפוץ למים בלי ללמוד קודם לשחות, זהו מסר מגונן של מבוגר שרוצה לחנך את הילד החלש, את המוכר לו, ולא מאפשר למידה שמבוססת על התנסות. הפרפר בורח לו והא נשאר נדהם ועצוב מדוע  לא יוכל לעוף? פלוטו מבין שהוא מוגבל, שילד זה דבר מוגבל, חלש חסר כוח. המספרת מבטאת את תחושת החלש.

טענה: ספרות ילדים היא מוצר אידיאולוגי שמטרתו לסייע לקבוצת הכוח לשמר אמונות ותופעות שנוחות לה. ואז, מגיע חבר קבוץ שדוהר ורוכב על הסוס, המבוגר השולט, החזק, שמחזיק במושכות על החיה, אחראי ועליון .הציור מעביר את עליונות המבוגר. מציג ומשמר את התפיסה הבטוחה, שמבוגר הוא המושך במושכות ושולט, ופלוטו רץ לצידו. כאן רואים לטענה שמבוגר הוא בעל הכוח, למרות השאלה השובבה נראה מי יגיע יותר מהר. הציור מעביר את עליונות המבוגר. ברפת אפילו הפרה המבוייתת שמשרתת את האדם מעליבה את פלוטו אומרת לו טיפש קטן. סוף טוב,  מגיע גדי, בעליו של פלוטו ששמח שהוא חזר הביתה. לעת ערב הם מתאחדים, חוזרים הביתה ביחד, עכשיו הכל בסדר כי גדי הבטוח והשולט מגן על פלוטו הכלכלב. בית זה מקום בטוח (שימור אמונות נוחות) וילדים טובים עושים מה שמבוגרים מצפים מהם, הסוף טוב כשהם נהיים צייתנים ונוחים. "לאכול ולישון". 

לסיכום: אני מאמינה שעלינו כמבוגרים, כמורים, כהורים לאפשר לילדים בגיל הרך  את מלוא החופש להכיר את טבעם האמיתי, לתת להם להנות מתנועה חופשית, חקירה חופשית של הטבע והסובב אותם, דרך תנועה, ריקוד, שירה (טבעיים פראיים ולא מסודרים) דרך ציור חופשי, דרך יצירה ובכל דרך אפשרית. לחקור ולשאול את הילדים ולבנות יחד איתם את תרגול היוגה ולא לחשוש מ'לאבד שליטה' , כמובן שחשוב גם ללמד את הילדים להיות בשקט עם עצמם, למצוא עוגן מקום של שקט בתוכם שאליו יחזרו. זו על פי אמונתי מהות היוגה לילדים וזו קסמה. 

בהצלחה! תהנו, וספרו לי איך היה, כתבו לי מייל ל: info@yoga4kids.co.il

התמונות מתוך 'קלפי היוגה לילדים' 

נכתב כעבודה בקורס , כחלק מלימודי לתואר שני  בתכנית 'מחקר תרבות הילד והנוער' באוניברסיטת תל-אביב. 

נודלמן, פרי. "האחר: אוריינטליזם, קולוניאליזם וספרות ילדים". עולם קטן: כתב-עת לחקר ספרות ילדים ונוער 5(2014 [1992]): 34-21. 

2 תגובות על הפוסט “'איה פלוטו' – כיף לתרגל יוגה עם פלוטו הכלבלב

  1. גם אני לפני שהייתי אמא חשבתי שלא אגביל את ילדי, שאאפשר להם להיןת מי שהם ללא ניסיון לשלוט בהם. והפלא ופלא- גיליתי שילדים שלא מגבילים אותם כלל חיים בסכנה ובהזנחה.
    האיום של ההתנהגות הילדית הוא לא מעצם היותה שונה, אלא מהיותה חסרת אחריות ומזיקה, ולכן ילדים זקןקים להכוונה עד שיגדלו.
    אין לזה שום קשר לדיכוי או רצון לשלוט. ההפך, נחמד לי מאד כשאני בסיטואציה בה אני לא צריכה להשגיח ולהפגין שליאה כל הזמן, זה מאד מעייף לפעמים…

    • הרעיון הוא לא לשלוט בילדים אלא לכוון ולהנהיג אותם לכיוונים שישרתו אותם כילדים. להקשיב לצרכים שלהם מתוך הבנה של מה זה ילד ולמה חשוב לאפשר לילד להיות ילד. להנהיג ולכוון ולהשגיח זה לא לשלוט. שליטה נעשית מתוך תפיסה שיש מישהו שהוא מאיים עליך ואת חוששת ממנו ואני חושבת שזה לא המצב. אני מציעה לך לקרוא את ספרו של בארי לונג, ואם את רוצה להמשיך בכיוון אני מאוד ממליצה על הסדנואות של שי אור. בברכה, אסנת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *