תנוחת זנב הטווס | הסיפור על עצה פשוטה של ציפור קטנה

 
2016-05-08_1611
 
מה לעשׂות?
התנוּחה הבּאה קצת קָשה, וּכדאי לעשׂות אותה עם עֶזְרה של מבוּגר או ליד הקיר.
 
לָשֶבֶת על השוקַיים, להִתכּופֵף קָדימה וּלהניחַ את האמות מַקבּילוֹת, כּך שהמרפּקים יהיו במרחק כּמה סנטימטרים לִפנֵי הבִּרכַּיים (שָלב 1), להצמיד את המרפּקים אֶל הרִצפּה וּלְהרים את האגן לְמעלה (שָלב 2), להִתקדֵם בִּצעדים קטנים עם כּפּות הרגליים לעֵבר הראש עד שֶהֵן מַתחילות להִתרומֵם מֵעצמן – העוזֵר יַחזיק את האגן לְמעלה בקו אֶחד עם המרפּקים. להרים רֶגל אַחת לְמעלה ועוד רֶגל או את שתֵיהן יַחד (שָלב 4). זהוּ זה אַתֶם בַּתנוּחה.
כדֵי לרֶדת – העוזֵר יַחזיק את האגן (שָלב 3) כּך שֶהרגליים חופשיות ואֶפשר להוריד אותן בַּחזָרה לָרִצפּה (שָלב 2), לְכופֵף בִּרכַּיים, להניח את הַישבן על העקבים ולנוּח בִּתנוּחת העכבּר.
אם קָשֶה לָכם לעלוֹת, הִתאמְנוּ על שָלב 2 עד שֶתוּכלוּ לִשהות בּו לפָחות דקה, עד שֶיתחזקוּ שְרירֵי הַגב והזרועות.
אם אַתֶם מַרגישים נוח, אתם יכולים להִתאמֵן ליד הקיר וּלנַתֵר. בתוֹך כּמָה חודשים של אימוּן תִתקדמוּ בּהדרָגה עד שֶתַרגישוּ שֶאתם שולטים לגמרֵי, ורק אז בצעוּ את התרגיל בּמֶרְכַּז החֶדר.
yoga4kids.co.il
 
מה לא לעשׂות?
לא להניח את הראש על הרִצפּה. לא לקער את הַגב, הַגב צריך לִהיות זָקוּף ויָשר. לא לתֵת לַמרפּקים להיפּתח לַצדדים.
 
תרוּמת התנוּחה
מרענֶנת וּמַזרימה אֶנרגיה לַגוּף, משפֶּרת את יכולת הריכּוּז ושיווּי המִשקל, מְחַזֶקֶת וּמשחרֶרת את הכּתפַיים והזרוֹעות ואת שרירֵי הַגב.
 
רגע של סנסקריט
פינצ'ה = נוצה
מִיוּרא = טווס
 
 
אייר: רועי שנער           
צילמה: דפנה טליתמן               
מַדגימה: מאיה דיין
 
 
                              עצה פּשוּטה של ציפּור חכמה  (סיפור הודי עתיק)                    
בּמעמקֵי הַיַער עמד לו עץ גָבוהַּ מאוד שֶענפָיו היוּ רחבים וחזקים, ולכֵן להקת אווזֵי בּר אַחת בּחרה בָּעֵץ לִהיות לָה לביִת. האווזים חיוּ שם בשֶקט ושלָווה, כּי ענְפֵי העץ הרחבים נסכוּ בָּהם ביטחון רב. בַּלהקה חָייתה גם אווזה אַחת זקנה וַחכָמה בִּמיוּחד.
יום אֶחד שָׂמה לב האווזה שלרגְלֵי העֵץ צץ ניצן שֶהָפַך במהרה לִמטפֵּס פִּרחוני שֶהקיף את גזע העץ כּוּלו. "אני מַציעה לעקור את המטפֵּס עכשיו" אמרה האווזה החכָמה. "לָמה?" ענו שאר האווזים בהפתָעה "הרֵי זה צמח כּל כּך עדין וּפִרחוני והוּא רק מייפֶּה את הסביבה, אֵיזֶה נֶזק הוּא כּבר יכול לגרום?".
"חברים", ענתה האווזה החכָמה "עכשיו הוּא עדין ורך, אֲבָל לִכשֶיִגדַל יִהיֶה עָבֶה וחזק ויִצמַח לַגובהּ, וכך יהפוך למעֵין חֶבֶל, ואם הצַייד יִרצֶה הוא יוכל לטפֵּס וּלהגיעַ לְמעלה אל בֵּין הענָפים ולצוּד אותנוּ. המטפֵּס הַזֶה הוּא סכּנה לכוּלנוּ".
"נִחיֶה ונִראה, כּל עוֹד הוּא קָטן וּפִרחוני נהנה מִיוֹפיו" ענוּ האווזים.
"לא! נַשמיד אותו מיד" הִתעקשָה האווזה, "כּשֶיִגדַל לא נוּכַל כּבר לחתוך אותו". ואכן כּך הָיה, המטפֵּס צמח והִתחזֵק והָפַך לחֶבל עָבֶה שֶהקיף את כּל העֵץ.
 
בּוקר אֶחד עָבַר הצַייד ליד העץ "מממ וּבְכֵן כּאן גָרה להקת אווזֵי הבּר, אפרוס עכשיו את הרֶשת וּבָעֶרב כּשֶיחזרוּ לָעֵץ לִמנוּחת הלַילה יִיתפּסוּ בָּרֶשת", אמר וטיפֵּס על החֶבל כדי לפרוס את רִשתו.
עם עֶרב חזרה להקת האווזים ונִתפּסה בָּרֶשת. כּכל שֶנֶאבקוּ יותֵר כּך הִסתבּכוּ יותֵר ויותֵר בָּרֶשת. "אוי ואבוי, מה נעשה?", קראו האווזים. "קודם כול היוּ בשֶקט. לִפנֵי חודשים רבּים אמרתי לָכם לעקור את המטפֵּס ולא שמעתם בּקולי, וּמחר בּבוקר יגיעַ הצַייד כּדֵי לצוּד את כּוּלנוּ".
"אוי כּמה טיפּשים הָיִינוּ" ייבבו האווזים. "אז עכשיו שמעוּ בּקולי. כּך נעשָׂה: כּשֶיגיעַ הצַייד נַעמיד פְּנֵי מֵתים. הצייד לא יירה בציפּור שֶכּבר מֵתָה, הוּא ישחרֵר אותהּ מֵהרֶשת ויִזרוק אותהּ אל הקרקע. לִכשֶתַגיעַ האחרונה מֵאתנוּ אֶל הקרקע נִתרומֵם בבת אַחת ונעוּף אל השמים.
 

וכך הָיה. הצַייד המרוּצֶה חיֵיך בסיפּוּק והִשליך בִּמהירוּת וּבקלוּת את להקת האווזים "המֵתים" אל הקרקע, אך מהֵר מאוד הָפַך חיוּכו לחיוּך של תדהמה כּשֶרָאה את כּל הציד שלו, להקת האווזים, מִתרומם ועף אֶל השמים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>